מכבש לחצים

מאת: טובה דדון

א', בת 23 מקריית-מלאכי, הייתה בטוחה כי נגזר עליה להסתגל למציאות הקשה של החיים עם 7 אצבעות בלבד. הכול החל במהלך יום עבודה שגרתי במפעל מקומי, במהלכו אירעה לצעירה תאונת עבודה מחרידה: מכבש תעשייתי לוהט מחץ את כף ידה השמאלית וגרם לכוויה בדרגה חמורה. הכוויה הייתה כה קשה עד שגם העצמות ב-3 מאצבעותיה נשחקו כמעט כליל, ברמה שנדמה היה כי המצב בלתי הפיך.

הרושם הראשוני היה כי לא יהיה מנוס מקטיעה של 3 האצבעות, אלא שלגוף האדם סגולות מופלאות ואחת מהן היא כושר החלמה וריפוי עצמי. מדובר היה, כך נראה, בהרבה מעבר להגלדה של פצעים ולאיחוי של קרעים בעור החשוף. הליך רפואי יוצא דופן, שערכו מומחי המחלקה הכירורגית לכף היד בבית החולים קפלן שברחובות, הציל את ידה של א' באורח כמעט פלאי. במסגרת ההליך הכירורגי, הושתלה היד הפגועה בתוך בטנה של המטופלת (כשהאצבעות הפגועות ממוקמות בתוך בשרה ממש), מה שהביא לשיקום הפגיעה על-ידי הגוף עצמו. כיום, כחודש וחצי אחרי התאונה, יכולה א' להזיז ולכופף את אצבעות ידיה. עשר אצבעות, לא שבע.

מכבש לחצים

הכול החל כאמור ביום שגרתי בעבודה. א' לחצה בטעות בעזרת רגלה על מנוף, המפעיל מכבש שמשמש ביום-יום להטבעת לוגו של חברות על-גבי קולבים. זאת בזמן שכף ידה השמאלית הייתה מונחת בין המלחציים הלוהטים. ידה נמחצה ונכוותה בדרגה חמורה, וא' סבלה מכאבי תופת (נוסף לכל הצרות, א' שמאלית כך שהנזק נגרם בידה הפעילה יותר).

א' פונתה לחדר המיון של בית החולים, ומשם הועברה מידית למחלקת כירורגיה של כף יד. מנהל המחלקה מספר: "המטופלת הגיעה למחלקה עם כוויות קשות בדרגה 4 ב-3 אצבעות". היה כמעט ברור שאין מנוס מכריתת האצבעות שהידלדלו מהבשר. הרופאים החליטו למרות הכול לאפשר לכף היד לנסות ולהשתקם בעצמה, אלא שהפגיעה התגלתה כחמורה מדי. האצבעות מיאנו להחלים וא' עצמה סבלה מכאבים קשים ביותר. האופציות שעמדו בפני הצוות הרפואי היו כריתה מלאה או ניתוח בן 12 שעות בניסיון להצלת האצבעות - ניתוח שסיכויי ההחלמה שלו הוגדרו מראש כאפסיים. או אז עלה הרעיון לערוך ניסיון השתלה בטכניקה חדשנית, המשתמשת בגוף המטופל עצמו כבית גידול - טכניקת "המנוף".

ד"ר ע. ינאי, כירורג מומחה שעמד בחזית הטיפול, תיאר את המצב: "הלחץ של המכה החמה שקיבלה המטופלת מהמכונה יצר חדירה לעומק עצמות האצבעות, באופן שהעצם נשחקה כליל. טיפלתי בעשרות מקרי כוויות, אולם לא נתקלתי בכווייה חודרנית ועמוקה כל כך כמו במקרה הזה. לכן גם החשיבות של הניתוח. נלחמנו על סיכוייה של הבחורה הצעירה לשמור על אצבעותיה ולהשתמש בהן בעתיד."

על פי עיקרון "המנוף", משתילים את האצבעות הפגועות בתוך שכבה עליונה של עור הבטן למשך חודש ימים, במטרה לזרוע תאי שומן על העצמות הפגועות, תאים שנקלטים מהשכבה הפנימית של הבטן, ישירות לתוך האצבעות. במציאות זה אפילו יותר מסובך ממה שזה נשמע: "אחרי חודש התברר ששתי האצבעות החיצוניות קלטו את השומן, אולם האצבע האמצעית לא קלטה דבר והיה נדמה כי התהליך נכשל לפחות באצבע אחת", מסביר ד"ר ע. ינאי , "לא הרמנו ידיים והחלטתי לחבר את האצבע החיצונית שקלטה שומן לאצבע אליה לא נקלט השומן מחוץ לבטן למשך חודש נוסף, כדי לסייע בהעברת אספקת דם וצמיחת תאי שומן שיכסו על העצם. אחרי שלושה שבועות התהליך הצליח והאצבע האמצעית החלה לייצר תאי שומן".

חמסה חמסה

הניתוח הראשוני ערך כשעה וחצי ולאחריו, במשך חודש, הייתה א' מאושפזת כשאצבעות ידה השמאלית מושתלות בתוך בטנה. תנוחה לגמרי לא קלה ולא נוחה, אולם הצוות הרפואי נדהם מעוז רוחה של הבחורה הצעירה. הם מספרים כי הסכימה לכל תהליך – מכאיב, ארוך ולא נוח ככל שיהיה – ובלבד שאצבעות ידיה יחזרו לפחות לתפקוד חלקי.

א' משחזרת: "זה היה תהליך ארוך ומכאיב מאוד, אבל חתמתי מיד על כתב הסכמה לכל תהליך כדי לנסות ולהציל את היד. עד היום אני לא מאמינה שעברתי את כל זה. האחיות והצוות הרפואי היו מדהימים. הם סייעו לי רבות, ניסו להפחית את הכאבים בכל דרך והבינו אותי מאוד. עברתי 5 ניתוחים ולקחו גם עור מהירך, אבל עכשיו אני יכולה להגיד שכל הסבל הזה היה שווה."

כששאלנו אותה כיצד הרגישה כשכף ידה נרפאה בתוך גופה, סיפרה בחיוך: "כשהייתי אוכלת חריף, הרגשתי את זה גם ביד שבבטן. זה היה מצחיק אבל זה מה שהרגשתי". המטופלת שוהה כעת בביתה, אך בצילומי רנטגן שנעשו בכף היד המחלימה ניתן לראות בבירור שהעצמות עדיין לא חזקות דיין וצריך לתת להן להתחזק כדי שלא תישברנה. א', שמוגבלת עדיין מאוד בפעולותיה, יכולה לראות בזה הישג עצום. הרי לא מזמן אפילו לא היה עליהן כיסוי עורי או בשר וגם סכנת הזיהום חלפה לה. יש לה כיום צלקת קטנה בבטן במקום בו הושתלה כף היד וצלקת נוספת בירך ממנה נלקח העור להשתלה. באחרונה עברה ניתוח נוסף לקיצור אחת האצבעות כיוון שהסתבר כי אין סיכוי שהעצם במקום תתרפא, והיא חבושה בכף ידה עם סד על האצבע המנותחת.

מכונה מופלאה

ד"ר ע. ינאי משמש זה כ-35 שנה כרופא כירורג לכף היד. הוא החל את דרכו כפלסטיקאי בבית החולים סורוקה שבבאר-שבע וצבר ניסיון גם ככירורג קרבי במלחמת יום הכיפורים. לדבריו, בעבר ניסה כבר 3 פעמים לבצע ניתוח בטכניקה הייחודית הזו, אבל מעולם לא טיפל בפגיעות בדרגות כאלו של חומרה. "פה היה מדובר בעור וגם בעצם פגועה. במקרה של א' אפילו עור לא היה על האצבעות והעצם לא הייתה חיה. כשהעצם חיה יש לה יכולת להעביר אספקת דם והיא מסוגלת להזין את הרקמה הרכה, וכך מתפתח קשר בין העצם החשופה לשומן. במקרה הזה לא הייתה עצם ולא רקמה והיינו צריכים למצוא פתרון, שלשמחתנו עלה מאוד יפה, בעור התוך בטני של המטופלת עצמה".

על נחישותה של המטפלת הצעירה הוא מספר: "להיות חודש שלם עם אצבעות מחוברות לתוך הבטן זה לא דבר קל בכלל. אבל א' הבינה היטב שזהו הסיכוי האמיתי שלנו להציל את כף ידה ולשפר לאחר מכן את יכולת התנועה של אצבעותיה. הגוף הוא מכונה נפלאה. הוא תמיד מרפא את עצמו ואנחנו רק מסייעים בכך".

קול ששון וקול שמחה

משפחתה של א' עלתה מאתיופיה לפני כ-17 שנה. הם קבעו את ביתם בקריית-מלאכי, ולפני כשנתיים וחצי החלה הבת לעבוד במפעל המקומי. באחרונה התארסה א' לבחיר לבה והתאונה הקשה הצליחה לפגום בתוכניות – אולם לא לאורך זמן. היא מבהירה כי למרות העיכוב החתונה תצא לפועל והיא כבר יודעת מי יהיו אורחי הכבוד: "אנחנו מתכננים להתחתן בקרוב ולהזמין לחתונה את כל הצוות הרפואי שטיפל בנו בנאמנות מיוחדת. גם בשעות שאני עצמי כבר הייתי מיואשת, ואפילו רציתי למות מרוב כאבים, הם עזרו לי להתגבר".

ואילו אמה של א' עדיין מתרגשת כשמדברים עמה על הנס הרפואי שאירע לבתה, ומסכמת: "אני כל כך שמחה. זה טוב. אין כמו הרופאים בישראל".

צרו קשר לקביעת תור אצל ד"ר ע. ינאי – מומחה לכירורגיה של כף היד: